המפגש השבועי של הסדנה עסק בהקשבה. דיברנו שם על שיקוף, על הדהוד. "כן, אני מכירה את זה מסדנת הורים אחרת", אמרה אחת המשתתפות. "במשך כמה זמן נהגתי להגיד לה: אני מבינה שאת מרגישה ככה, ואני מבינה שאת מרגישה ככה, אבל די מהר התייאשתי, או שכחתי, ובכל מקרה – הפסקתי".
בהזדמנות אחרת שיתף אחד הזוגות בהנחיה שקיבל ממדריכת הורים בנוגע להתקפות הזעם של ילדם – להתעלם.
אם נוספת הקשתה, במפגש שעסק בהתמודדות עם קשיים שיש לילדים, בהקשבה ואמפטיה: אבל מה עם עידוד? אם היא אומרת לי שהיא טיפשה, כי לא הצליחה בבחינה, אני לא אמורה לעודד אותה? כי זה מה שלימדו אותנו בסדנה קודמת, שצריך לעודד…
הורים רבים שמתמודדים עם אתגרי ההורות, כבר היו בסדנאות או במפגשים פרטניים של הדרכת הורים; לקחו משם מה שלקחו – לפעמים לא מעט – אבל עדיין, אתגרים רבים מחפשים מענה. האם סדנת התמקדות בבית יכולה להוסיף משהו על מה שכבר באמתחתם? במה היא שונה מהסדנה הקודמת? במה שונה התורה שבבסיסה מתורתם של מפתחי שיטות ומנחי הורים?
התמקדות – להרגיש את הביחד, את הקרבה
התמקדות אינה תורה. יש בה תיאוריה, ופילוסופיה, ומחשבה עמוקה, אבל היא אינה אומרת מה נכון ומה לא נכון. מה צריך ומה לא צריך. התמקדות עוסקת במה שאפשר. התמקדות מאפשרת.
היא מאפשרת, בראש ובראשונה, להיות עם הכאב שלי, כהורה. עם חוסר הסבלנות שלי. עם היאוש שלי. עם העובדה שהראש שלי עדיין נמצא במקום אחר גם כשהילדים שלי כאן ומבקשים את מלוא תשומת הלב שלי.
מול הילדים שלנו, התמקדות מאפשרת להרגיש את הביחד, את הקרבה. היא מאפשרת להיות עם הילד גם במקום הקשה והכואב, בלי לנסות להזיז אותו משם. להיות לצידו ולאפשר לו להיות שם כמה זמן שהוא צריך, בלי לתת לו את התחושה שאנחנו ממהרים להכניס אותו לתלם: אתה תצליח, אתה יכול, יהיה בסדר! או מנגד, לכעוס עליו או להדוף אותו: אתה מפעיל מניפולציה והיא לא עובדת עלי.
התמקדות אינה תורה. יש בה תיאוריה, ופילוסופיה, ומחשבה עמוקה, אבל היא אינה אומרת מה נכון ומה לא נכון. מה צריך ומה לא צריך. התמקדות עוסקת במה שאפשר. התמקדות מאפשרת
כל אחד יחיד ומיוחד
ישנן שיטות שמלמדות את ההורים מהי "גישה חינוכית נכונה" ומהי "גישה חינוכית שגויה". הנחות המוצא כאן הן שלוש:
האחת – שיש גישה אחת עבור כולם
השניה – שתפקיד ההורים הוא לחנך את הילדים
השלישית – שיש נכון ויש שגוי
ההתמקדות יוצאת מנקודת הנחה שכל אחד מאיתנו, בכל רגע נתון, הוא יחיד ומיוחד, וכל מערכת יחסים, כנגזרת מכך, גם היא ייחודית: היחסים שלי עם אחד מילדי שונים לחלוטין מיחסי עם כל אחד מאחיו, והיחסים שלו עם אביו שונים לחלוטין מיחסי איתו. ואם בתוך המשפחה אין אחידות, איך ניתן לגזור גזירה שווה על כלל ההורים והילדים?
ההתמקדות יוצאת מנקודת הנחה שהדבר החשוב והמשמעותי ביותר ביחסים בין בני אדם הוא הנוכחות הקשובה והאכפתית של אדם אחר. "נוכחות אנושית לפני הכל", קבע פרופ' יוג'ין ג'נדלין, אבי ההתמקדות. כן, אנחנו יכולים ללמד את ילדינו איך להתנהג, לתת להם דוגמה אישית או להרצות להם על כללים חברתיים. אבל אנחנו יכולים לנהוג בהם בכבוד ובאמפטיה ולאפשר להם לגדול מתוך תחושה שרואים אותם, שמקשיבים להם, שהם, על כל קשת התנהגויותיהם ורגשותיהם, ואפילו הקשים שבהם, נראים ונשמעים. ויותר מזה: שמי שרואה ושומע ומכבד אותם, רואה ומקשיב ומכבד גם את עצמו.
ואין נכון ושגוי. יש הורה שהגבולות חשובים לו והוא מקפיד על שעות שינה ומגביל בממתקים, ויש הורים שמרגישים בבית עם גישה חופשית ומשוחררת. אלה גם אלה עשויים למצוא את עצמם במצוקה מול ילדיהם. אלה גם אלה מגדלים ילדים שזקוקים להקשבה אמיתית, עמוקה ומאפשרת, שלוקחת בחשבון גם את עצמי, וגם את הילד, וגם את המרחק בינינו.
יש הורה שהגבולות חשובים לו והוא מקפיד על שעות שינה ומגביל בממתקים, ויש הורים שמרגישים בסדר גמור עם גישה חופשית ומשוחררת. אלה גם אלה עשויים למצוא את עצמם במצוקה מול ילדיהם. אלה גם אלה מגדלים ילדים שזקוקים להקשבה אמיתית, עמוקה ומאפשרת, שלוקחת בחשבון גם את עצמי, וגם את הילד, וגם את המרחק בינינו
בשביל שינוי לא צריך להשתנות
אז במה שונה סדנת התמקדות בבית להורים מדברים אחרים? היא לא בהכרח שונה, אבל היא בראש ובראשונה לא דורשת ממך, כהורה, להשתנות, כדי להניע את השינוי בבית. היא מאפשרת לך, ולכל הורה, ליישם את התכנים שלה על דרך ההורות שלך, על הגישה ההורית שמתאימה לך, על נקודות החוזקה והקושי שלך מול ילדיך.
כשאני יכולה להשאר כמו שאני, כהורה, כשאני לא צריכה לשנות תכונות או הרגלים או תפיסות שלי מן היסוד, כשאני מרגישה כמה נעים ומצמיח לקבל את עצמי, קל לי יותר להטמיע את התובנות הפשוטות, המורגשות, ביחסים עם הילדים.
הסדנה הזו אינה אומרת שסדנה אחרת היא מיותרת, או שגויה. היא פשוט מציעה רובד נוסף, עמוק ומהותי, שמאפשר לך להרגיש טוב יותר בהורות שלך, ומאפשר לילדים להרגיש נשמעים, ראויים, אהובים.