על מערבולת הביקורת והטראומה הקולקטיבית
על האופן בו הלא-ידוע, החרדה, חוסר האונים והביקורת עובדים במשברים גדולים
על האופן בו הלא-ידוע, החרדה, חוסר האונים והביקורת עובדים במשברים גדולים
כמעט כל מה שתאמרו לאם צעירה, ידרוך לה על רגשות האשם שקיימים שם ממילא
במקום לדבר על האחר, עוברים לדבר בגוף ראשון
על המערבולות שמפעילות את החוויה שלנו ביחסים
אנשים מלאי כוונות טובות אומרים לנו: צריך! לסלוח לעצמך, לשחרר, להעז. מה הבעיה עם הצריך הזה?