כאמור בפרק הראשון בתחקיר, הסגר בימי הקורונה זימן לי עוד ועוד הזדמנויות להנחות (וגם להשתתף) במפגשי זום. בשלב כלשהו, כש(שוב) התברר שלא נוכל להפגש בקבוצה, קצת נבהלתי: המפגש הבא בקורס הבסיס של התמקדות בבית עסק בנושא עדין ורגיש במיוחד: הצפה וטראומה.
ההחזקה בהתמקדות של אדם שנמצא בהצפה או עוררות, שונה מההחזקה הרגילה בהתמקדות; המפגש הזה, מפגש מס' 4 בקורס (כן, מוקדם יחסית, כי אף פעם לא נדע מתי נופעל ונוצף, אנחנו או הפרטנר.ית שלנו בהתמקדות, במיוחד בימים אלה כשהטראומה פועמת במרחב הקולטקטיבי והאישי), מיועד לתת כלים ראשוניים לניצני ההתמקדות, כמתמקדים וכמקשיבים, לזהות ולהתמודד עם הצפה, עם הטראומה שמופיעה במרחב.
זהו מפגש עדין ורגיש במיוחד; השדה מלמד, שכשמזמינים את הטראומה למרחב – היא מגיעה, ומאפשרת לנו ללמוד אותה לעומק, בפועל, מתוך החוויה. כך, נקודות רגישות נלחצות, טראומות מתעוררות, והמשתתפים מועדים להצפה – מה שהופך גם את החזקת הקבוצה והמשתתפים לעדינה ומורכבת יותר.
מחפשים בסיס איתן
בהתמקדות בכלל, ובהתמקדות בזמן הצפה בפרט, אנחנו מחפשים עבור הגוף בסיס איתן, נוח, חוויה של מרחב מאפשר, תומך ובטוח, קרקע, בית. אנחנו מחפשים זאת במרחב הפיסי, ובמרחב היחסים.
מרחב היחסים הוא בעיני המרחב המאתגר ביותר בזום. ארחיב על כך באחד הפרקים הבאים, אבל כרגע רק אזמין אותנו להכיר, בפשטות, בהבדל המורגש בין חוויית הקבוצה במרחב פיסי משותף, בו פנים, גוף ותקשורת נמצאים בתנועה, במגע, בזרימה ובתוך מעטפת משותפת, לבין החוויה בזום, של בודדים המצויים כל אחד במרחב פיסי אחר, ומתקשרים דרך המסך.
למרבה המזל, בקבוצה הנוכחית נוצר חיבור עמוק ומרחב משותף מורגש כבר במפגשים הראשונים, מה שאפשר לסמוך על הביחד גם כשהוא לחוד. במצב אחר, כנראה שהייתי דוחה את המפגש הספציפי הזה עד לאחרי הסגר.
מתנה שרק הזום יכול לאפשר
בסופו של דבר, שמחתי על שלא דחיתי את המפגש עד לאחר הסגר, כי הזום זימן לנו מתנה מופלאה: אפשרות להעמיק, לחקור ולדייק את חווית המרחב הפיסי הבטוח, הנוח, התומך, המאפשר – מרחב הבית. זה חשוב בכלל, וזה חשוב במיוחד בימי הקורונה, וזה לגמרי הדבר שכשמו כן הוא – התמקדות בבית.
התמקדות בבית מוסיפה על ההתמקדות את נדבך הבית. בהתמקדות בבית, אנחנו רוצים לקחת את האיכויות הנפלאות שמתאפשרות לנו במרחב המוגן של הפרטנרשיפ ההתמקדותי, של מפגשי ההתמקדות – הביתה. אל המרחב היומיומי המאתגר, אל מרחב היחסים האישיים, אל החיים.
עוד לפני המפגש הזמנתי את המשתתפים להתארגן. למצוא מרחב פרטי, נטול הפרעות, נוח. להכין מים לצידם ואוכל זמין להפסקות המתוכננות. אבל לא הסתפקנו בזה; את החלק הראשון של המפגש הקדשנו לחקירת החלל בו אנחנו נמצאים, ולתחושה שלנו בתוכו. חיפשנו פינה, או חפץ, משהו שתומך בנו בחדר הזה.
התוצאות היו מרתקות ומפתיעות. חלק מצאו כי מרחב הזום הרגיל שלהם (בואו, לכולנו כבר יש את נקודת הזום הקבועה שלנו בבית 😊 ) הוא לא מספיק נוח. אחרים גילו כי מה שחשבו למרחב תומך הוא דווקא מרחב מטרגר ומציף, או שמה שנחזה היה להיות החדר הפרטי שלהם, הוא לאו דווקא המקום בו הם מרגישים הכי בבית. חלק החליפו מקום בהפסקה, שדרגו למרחב מאפשר יותר.
את המתנה הזו, רק הזום יכול היה לאפשר; ואיזו מתנה זו! במיוחד בימים כאלה, ימים של ערעור וטלטלה, של חוסר אונים ובדידות (שני רכיבים מרכזיים בטראומה), מתבקש ממש לחקור ולגלות מה הבית שלי, שבו אני נמצאת כל הזמן, מבקש לתת לי, באיזה אופן הוא מזמין אותי להתמך.
עוד לפני המפגש הזמנתי את המשתתפים להתארגן. למצוא מרחב פרטי, נטול הפרעות, נוח. להכין מים לצידם ואוכל זמין להפסקות המתוכננות. אבל לא הסתפקנו בזה; את החלק הראשון של המפגש הקדשנו לחקירת החלל בו אנחנו נמצאים, ולתחושה שלנו בתוכו. חיפשנו פינה, או חפץ, משהו שתומך בנו בחדר הזה. התוצאות היו מרתקות ומפתיעות
מסע חקר של הבית
מוזמנים גם אתם, גם בלי הזום, לצאת מסע חקר של הבית, של החדר שלכם, של הסביבה היומיומית: איפה נעים לי? איפה נוח? לאן אני יכולה לגשת כשאני זקוקה לזמן לבד, לזמן היטענות, למנוחה? למה אני זקוקה? מה תומך בי? אילו חפצים מעלים בי חיוך, מכניסים בי נשימה?
ואתם, שמלמדים או מנחים מפגשים בזום, לכל גיל ובכל פורמט, מוזמנים לחקור איתי: האם אפשר להניח לרגע הצידה את חומר הלימודים, ולהזמין את המשתתפים להתוודע למקום שבו הם נמצאים, מבלים את מרבית שעותיהם? איך ניתן לאפשר להם להיעזר במרחב הביתי שלהם, למצוא שם את משאביהם, לזקק את מה שמקשה או מחליש, לדייק את מה שתומך ומעצים? איך ניתן להפוך את אותו הבית ממש, מכלא – למרחב מאפשר.
תנסו את זה בבית.
מורים ומנחים, האם אפשר להניח לרגע הצידה את חומר הלימודים, ולהזמין את המשתתפים להתוודע למקום שבו הם נמצאים, מבלים את מרבית שעותיהם? איך ניתן לאפשר להם להיעזר במרחב הביתי שלהם, למצוא שם את משאביהם, לזקק את מה שמקשה או מחליש, לדייק את מה שתומך ומעצים? איך ניתן להפוך את אותו הבית ממש, מכלא – למרחב מאפשר
פרקים נוספים בסדרת #חוקרת_זום:
פרק ראשון: ללמוד מרחוק, ללמוד אחרת – הקורונה אילצה אותי לעבור לזום, ואני בחרתי להתחיל להתיידד איתו
פרק שלישי: בואו נדבר על הגוף – מה קשה לגוף שלנו ואיך אפשר לעזור לו לצלוח את הזום
פרק רביעי: מרחב משותף שמורגש אחרת – על החוויה התלת מימדית של הגוף בקבוצה – מעגל מול משולש