אחד הדברים שאני הכי אוהבת בהתמקדות היא היותה גמישה ואישית מאוד – כל אדם חווה אותה אחרת, לוקח אותה למערכות היחסים – פנימיות וחיצוניות – ולנושאים האישיים והיחודיים לו. גם התנועה המתחוללת בחיים היא ייחודית וחד פעמית.
הנה כמה דוגמאות:
נועה, אשת תקשורת, התמקדה בחרדות ולחצים:
כמעט שנה אחרי שעבדנו יחד גיליתי בחודשים האחרונים כמה עמוק הוטמע בי הכלי הפשוט, הגאוני הזה. רק לשים לב. בלי לשפוט, בלי לנסות לטפל מייד, רגע לפני שהבהלה משתלטת – לנשום ולהקשיב למה שעולה.
או יותר מדויק – לראות מה עולה, כי אצלי, את זוכרת, הדברים עולים בתמונות.
זה מתחבר לדברים שפעם ידעתי ושכחתי, על מדיטציה, על התבוננות, וזה יושב עלי כל כך טוב.
הרבה מועקות ומכאובים נשרו ככה סתם, לפני שתפסו אחיזה. טפו טפו, שרק ימשיך לעבוד ככה.
תודה על הקסם!
אפרת, מטפלת גוף-נפש, התמקדה בעניין משפחתי:
באמת שקשה להסביר מה זה, אבל בטיפול קורה איזשהו קסם. במקרה שלי, עם כל רמת המודעות העצמית והיומרה לדעת מה קורה איתי נחשפתי לעוד רובד עמוק, עוד קול שנשמע באופן בהיר וצלול. קול שלא הכרתי.
ההתמקדות מאפשרת לחלקים שמעוררים התנגדות ונסיון אוטומטי להדחקה להרים את ראשם ולבוא לידי ביטוי. במקרה האישי שלי עלה איזשהו קושי שקשור לפחד ההזדהות עם חלקים פחות מוצלחים של המשפחה. וואו, זה היה מפתיע! אבל מבחינתי הדבר המרתק קרה ביכולת המופלאה של ענת להוביל אותי אל המקום הזה מבלי שאחוש מאויימת.
הסיום השאיר אותי עם קצוות מעט פרומים. קיוויתי שיקרה איזשהו משהו חד משמעי ופסקני אבל במקום זה גיליתי שאפשר לחיות גם עם החלקים הללו, לראות אותם, לקבל את העובדה שגם הם חלק ממני. לא לשפוט אותם, לשמוח על ההזדמנות להוציא אותם לאור, לתת להם ביטוי ו…להישאר בחיים.
בקיצור, ממליצה!
ישי, מוסיקאי:
בתהליך ההתמקדות חוויתי יכולת התבוננות שלא הכרתי, מעין ריחוק במובן הטוב של המילה. התבוננות שגורמת לתחושת איפשור, מלשון אפשרות.
יש משהו מאוד ספציפי ונגיש בשיטת ההתמקדות, בשום אופן לא באוויר או כללי. תחושה של כלי שימושי וזמין.
כולם מדברים על מודעות, אבל רוב הזמן הגמל אינו רואה את דבשתו. להסתכל על עצמך, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. בהתמקדות זה אפשר, זה פשוט קורה: פתאום אתה מסתכל על עצמך, מכיר את עצמך.
ממליץ לכל אחד!
אירית, אשת אקדמיה:
כבר במפגש הראשון נדהמתי מעוצמתו של הגוף ומהיכולת שלי לשוחח איתו. גיליתי דברים שלא ידעתי והוקסמתי. יצאתי המומה. המומה מעוצמתו של הגוף ומיכולת הדו שיח שקיימת בו. הרגשתי מחוברת לגוף ושהוא חלק ממני ואני חלק ממנו.
חגית, מרפאה בעיסוק
תחושת חוסר הוודאות שמלווה את תחילת הפגישה מתפוגגת מהר מאד, והדרך הופכת להיות כמעט טבעית.
הצלילה למעמקים מפתיעה ולעיתים מפחידה מאד. אני מכירה את המקומות הללו של חרדה, עצב גדול, ששוב ושוב חוזרים על עצמם. אך החוויה כאן היא אפילו עמוקה עוד יותר ממה שחוויתי עד היום. אני ממש שם, לא רק מדברת על…
ההרגשה היא שהשליטה נמצאת אצלי, ופחות אצל ה"מטפל", וזו תחושה טובה. אני יכולה לבחור מתי להפסיק, מתי לזוז מהמקום הכואב, או מתי "להתיידד".
הליווי וההכוונה שלך בתהליך היו קשובים מאד, עדינים ומדוייקים.
אורלי, מנהלת פרוייקטים בתחום המחשוב
מאוהבת בשיטה ובענת שמנחה את המפגש בצורה בטוחה, מכילה ומדויקת.
אני נפעמת מהעוצמה והפשטות של המפגש שלי עם עצמי שם.
תובנות מגיעות בכל פגישה וזה תענוג צרוף.
לימור לוי אוסמי, יוזמת ומנהלת האתר "נשים מדברות אמהות":
תודה על היכולת להיות איתי כפי שאני בלי רצון לשנות או לעשות התאמות, להקשיב באמת, עם המון סבלנות, סקרנות, עניין וגם – כיף.
תודה על היכולת לנהל שיחה שמקדמת בלי הכובד והרצינות הטיפולית, מתוך ידיעה שגם ככה דברים עובדים, משתנים, מתפתחים, צומחים.
תודה על האפשרות להתגמש לפי התנאים המיוחדים שלי עכשיו.
תודה על הליווי בגובה העיניים, תוך ההנחה בצד של פרדיגמות, ידע, הנחות סמויות וידענות.
תודה על הגישה האופטימית החבויה, אך נוכחת.