יש הרבה מילים נפלאות שאני אוהבת בשפה העברית (מדי פעם אני כותבת עליהן), אבל היום אני רוצה להניח כאן בניין שלם שאני אוהבת – בניין התפעל.
אנשים שלא מכירים התמקדות, לפעמים מכנים אותה בטעות "מיקוד". אנשים אחרים, מסיבותיהם, קוראים לה "פוקוסינג", אבל אני אוהבת מדי את העברית בשביל לא להגיד התמקדות בשפת אמי, ועוד יותר אוהבת את המילה הזו ואת העושר שהעברית נותנת לה, להתמקדות.
היא כל כך התמקדות, ההתמקדות – והיא הכי לא מיקוד – כי האיכות המרכזית שבה אינה קשורה במה שבמוקד, אלא בתנועה. התנועה המתעגלת הזו פנימה והחוצה, כמו תנועת המצלמה שעל שמה היא קרויה, התנועה שעומדת בבסיסו של בניין התפעל, שהוא בניין כל כך כל כך התמקדותי.
אני רוצה להזמין אתכם להתבונן יחד איתי במילים בבניין התפעל, אבל כמו בהתמקדות – להתבונן בהן דרך הגוף, לשים לב לאופן שבו הן נחוות, מורגשות: לשים לב לתנועה, לכיוון, לקצב.
היא כל כך התמקדות, ההתמקדות – והיא הכי לא מיקוד – כי האיכות המרכזית שבה אינה קשורה במה שבמוקד, אלא בתנועה. התנועה המתעגלת הזו פנימה והחוצה, כמו תנועת המצלמה שעל שמה היא קרויה, התנועה שעומדת בבסיסו של בניין התפעל
מתמתח באיטיות
בניין התפעל הוא הבניין הארוך ביותר בשפה העברית; לוקח זמן לצלוח אותו, הוא מזמין אותנו לסבלנות, לתהליך, לשינוי שמתמתח באיטיות על פני הזמן: התבהרות, השתנות, התבגרות. כהרף עין ניתן לבטל משהו, אבל להתבטל – לוקח זמן. גם להתאהב.
לפעמים ניתן להרגיש לא רק האטה אלא גם עצירה של ממש, עיצור באמצע המילה שכמו מאפשר לנוח ולצבור כוח להמשך התנועה: כשאני מתארגנת, כשמשהו מצטבר.
כשמשהו מתנגש, או מתהפך, או אפילו מתרגש, אפשר אפילו להרגיש (ולהתרגש מ)איזו סלטה קטנה שקורית שם, בנקודת העצירה, שמאפשרת תנופה – מרגישים?
תנועה של אינטראקציה
התנועה של בניין התפעל היא תנועה של אינטראקציה. היא איננה לינארית, היא תנועה דו כיוונית, הלוך ושוב, פנימה והחוצה, ממש כמו ההדהוד ההתמקדותי. כך, כשאני מתבלבלת או מתלבטת, בהגדרה, בין שתי אפשרויות, אני נעה בין האחת לשניה. כשאנחנו מתחברים, מתחבקים או מתנשקים, זה לא רק אחד מאיתנו שמנשק או מחבק, שפעיל. כשאנחנו מתכתבים או אפילו מסתמסים, אף אחד לא נותר שם חרד, בודד, מצפה לאות. זה הדדי, אנחנו שם ביחד, נותנים ומקבלים.
אבל יופי נוסף של פעלים בבניין התפעל הוא הפניה שלהם פנימה. הם כמו מכירים בכך שאנחנו לא ישות אחת, יחידה ואחידה, אלא מורכבות שיכולה לעשות פעולה פנימה. אנחנו מתפשטות, מתרחצות, מתלבשות, מתאפרות – או כפי שהיינו יכולות לומר בשפה התמקדותית: חלק בנו – הידיים – מאפר חלק אחר בנו – הפנים. כשאני מתביישת, אפשר להרגיש חלק אחד מנסה להסתיר את השני; כשאני מתעודדת, יש שם מישהי בתוכי שמרימה את זו שהתמוטטה.
לפעמים ממש אפשר להרגיש איך התנועה הזו פנימה, שמרגישה לי כמו תנועת חפינה של כף גלידה פנימית, מאפשרת את ההתארגנות הפנימית ואת המשך התנועה ביתר שאת: להתמרד, להתלקח, להתלהב!
ההתמקדות – יש בה את כל אלה: את הסבלנות, את התהליך, את הפניה פנימה שמאפשרת למשהו חדש לנוע קדימה, את האינטראקציה, את הביחד כשאנחנו מתמקדים.
מוזמנות ומוזמנים לכתוב בתגובות מילים אהובות בבניין התפעל!
יופי נוסף של פעלים בבניין התפעל הוא הפניה שלהם פנימה. הם כמו מכירים בכך שאנחנו לא ישות אחת, יחידה ואחידה, אלא מורכבות שיכולה לעשות פעולה פנימה