במהלך 10 השנים האחרונות בהן עסקתי בהתמקדות – פוקוסינג – נשאלה פעמים רבות השאלה: כיצד התמקדות עובדת עם מדיטציה. עבורי זהו מסע מחקר מתמשך. פעמים רבות לאורך אותן שנים, אנשים גרסו שמדובר באותו הדבר, ולי זה אף פעם לא הרגיש ממש נכון. בדרך כלל עמדה זו הוצגה על ידי אלה שככל הנראה לא הכירו טוב מספיק את ההתמקדות. בכל מקרה, אני חש מודע מאוד להבדל, ולכן רציתי לשתף במחשבותיי בעניין זה. כמובן שניתן בקלות לכתוב מאמר על התכונות הייחודיות של המדיטציה, וגם זה יהיה נכון.
ישנם שלושה תחומי שוני מרכזיים, אותם הייתי מעוניין לפרוש: האופי הבין-אישי של התמקדות, המקור וההקשר שלה, ולבסוף – המטרות שלה.
התמקדות ומדיטציה – מה זה?
עלינו לפתוח במספר מילים על כוונתי במונח "התמקדות" וכוונתי ב"מדיטציה". אני מחבב את ההגדרה הפשוטה של התמקדות מאת אן וייזר קורנל: "מטרת ההתמקדות היא לאפשר תנועה קדימה של החבוי בפנים".
החבוי בפנים, או בתרגום אחר "המובלע" או "המרומז" (ובשפת המקור (Implicit – נובע מהפילוסופיה של ג'נדלין. יידרשו עמודים להסבירו, אז בפשטות, משמעותו יכולה להיות "מה שהגוף יודע". התמקדות מאפשרת לשינוי (תנועה קדימה) להגיע מהידע של הגוף.
מדיטציה היא מורכבת יותר, משום שהיא נושאת הרבה יותר משמעויות בקרב הציבור מאשר התמקדות. עבור חלק מהציבור משמעותה היא הרגעה של הנפש. עבור אחרים משמעותה השגת אושר עילאי. עבור אחרים משמעותה פגישה באלוהים. אפילו בתוך המסורת הבודהיסטית קיימים עשרות סוגים של מדיטציה. הניסיון שלי עם מדיטציה מוגבל לגישה הבודהיסטית, לכן אני יכול רק לדבר מתוך הידע שלי עליה.
צורות שונות של הגישה הבודהיסטית קרובות בהרבה למה שאנחנו מכנים התמקדות מאשר אחרות. בעיקר מדובר בשיטות היותר מכילות ויותר מבוססות בגוף. עד כמה הן שונות מהתמקדות? כדי לסבך את העניינים עוד יותר, חוויתי והייתי עד למפגשי התמקדות שנראו כמו מדיטציה ולהיפך. במיוחד כאשר התמקדתי בעצמי. נראה שכאשר אנשים מפנים מודעות לחוויה שלהם, מתרחשים הרבה דברים שנראים קצת כמו שתיהן. זו תופעה מחזקת ולא מפתיעה, שכן כולנו חולקים את הגוף האנושי! לאחר שאמרתי את כל זה, נראה לי שיהיה מועיל לבצע הבחנה פשטנית.
התמקדות – מישהו נמצא איתי
הבה נאמר לצורך המאמר הזה, שכוונתנו במונח מדיטציה היא לפעולה אותה עושה אדם בעצמו (לא לבדו, משום שאנחנו עושים מדיטציה עם אחרים). לעיתים רחוקות אנחנו משתפים במה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו עושים זאת… כאן טמון ההבדל המהותי הראשון. ההיבט הבין-אישי של התמקדות.
אפשר כמובן להתמקד לבד, אולם בדרך כלל, לפחות באופן רשמי, ההתמקדות מתבצעת בזוגות או בקבוצות. אנשים אחרים נמצאים איתך ולא רק כמטבע לשון. הם באמת איתך.
אכן, אחת מהתובנות של הגוף היא הידיעה שמישהו נמצא איתנו. משהו בתוכנו יודע זאת ללא ספק. הוא גם יודע משהו על כמה אותו אדם מקשיב לנו, וחשוב מכך – הוא יודע מה מידת האמפתיה שמביא האחר למערכת היחסים. אם התנסית בהתמקדות אי פעם, אתה מכיר את ההבדל שעושה נוכחותו של מישהו אחר איתך. יש משהו ייחודי ועמוק בכך שאחר מקשיב לך, עוד יותר אם הוא אמפתי כלפיך. יש לי תחושה חזקה שסוגים שונים של תהליכים לא יתרחשו כלל אלא אם כן יש מישהו אחר שם. הנוכחות האוהבת של אחר מזמינה דברים שלא יחושו בטוחים בלעדיה. לדוגמא, אם כילדים היה עלינו לעבור אירועים טראומתיים לבד (להיות לבד הוא רכיב שגרתי וכמעט מאפיין של טראומה), לא סביר שהמקומות שזקוקים להישמע ולהחלים יופיעו בהתמקדות עצמית, בעיקר כאשר אנחנו חדשים בזה. המקומות הללו זקוקים לכך שמישהו אחר יהיה שם.
מלידה, מערכת העצבים שלנו מכוונת מאוד לנוכחות של אחרים (בעיקר אלו שאחראים לשלומנו אך לא רק הם) – ההשרדות שלנו תלויה בכך. אנו חשים בביטחון או באיום מצד אחרים ברמה עמוקה ואינסטינקטיבית. מערכת העצבים שלנו בנויה כך מראש. מערכות העצבים שלנו מתקשרות זו עם זו ומשפיעות זו על זו כל הזמן (חישבו על פעם שבה ידעתם שחבר אינו מרוצה ממשהו אבל לא אומר זאת). זהו בחלקו המנגנון של אמפתיה אנושית. נוירוני מראה שמהדהדים ניסיון של אחר. ההדהוד הזה משנה הכל! הוא יוצר שדה של אינטראקציה עמוק מאוד בין מתמקד ומלווה. אנחנו יוצאים למסע גם במובן המילולי עם המתמקד שלנו ומי שאנחנו ומה שאנחנו מביאים משפיע על המסע הזה. כמה פעמים שמתם לב לתיאום אווירה עם השותף שלכם וכמה פעמים שניכם ריחפתם החוצה באותו זמן? כמה פעמים שמתם לב לשינוי בעוצמה הרגשית או בדמעות שלהם אפילו כשעיניכם עצומות?
מה שאני אומר הוא שהנוכחות של אדם אחר משפיעה משמעותית על התהליך ועל הדרך שבה הוא מתפתח. לעתים קרובות הוא לוקח אותנו לאזור שונה לחלוטין מהמדיטציה; בעל ערך באותה מידה, אבל שונה.
יש משהו ייחודי ועמוק בכך שאחר מקשיב לך, עוד יותר אם הוא אמפתי כלפיך. יש לי תחושה חזקה שסוגים שונים של תהליכים לא יתרחשו כלל אלא אם כן יש מישהו אחר שם. הנוכחות האוהבת של אחר מזמינה דברים שלא יחושו בטוחים בלעדיה
השיטות נושאות בתוכן את שורשיהן
עוד דבר שראוי לציון כאן הוא הדרך שבה דיבור משפיע על החוויה שלנו. זה פשוט מרגיש שונה כאשר מביעים דברים במילים (או בכל צורת סמלים אחרת) ומשתפים אחרים בכך. פעולת הדיבור עצמה עושה שימוש באיזורים שונים של המוח, כפי שעושה גם ההקשבה הפעילה מצד השותף שלנו. פעמים רבות, רק לאחר שאני ממש אומר את המילים בקול רם, מגיעה המשמעות והתנועה הגופנית.
זהו באמת ההבדל המהותי. למרות זאת אני רוצה לגעת כאן במקורות של ההתמקדות.
התמקדות כדבר טבעי וטמון בגוף, קיימת לדעתי מאז קיומם של בני אדם, אך שורשיה של ההתמקדות כפרקטיקה "פורמלית" מצויים בפסיכולוגיה ההומניסטית ובפילוסופיה. ג'נדלין הוא בראש ובראשונה פילוסוף.
לעומת זאת, למדיטציה, בעיקר למדיטציה בודהיסטית, יש שורשים ברורים קדומים בהרבה. כמה משיטות המדיטציה הנלמדות היום, היו ניתנות בקלות לזיהוי על ידי אנשים שחיו לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה.
ההיסטוריה והשורשים יוצרים הבדל שקשה לנסח אותו במילים, כאילו השיטות נושאות אותם איך שהוא בתוכן, וכמובן שההקשר הוא חלק מכך. המדיטציה הבודהיסטית התפתחה במישורים של צפון הודו, בתרבות שונה מאוד מזו שלנו. ההתמקדות כשיטת טיפול פורמלית התפתחה ממחקרים פסיכולוגיים בשנות החמישים והשישים בארצות הברית של זמננו.
האוכלוסיות והתרבויות מהן צמחו שתי השיטות, שונות ביותר. אני תוהה אם עבור רבים, ההתמקדות אינה אלא דרך קלה יותר לתוך המדיטציה. היא נראית קרובה יותר לצרכים של האנשים המודרנים, כלומר… אנשים קצת מטורפים ולא מחוברים לגוף!
לקרוא שיר, לשמוע אחר מקריא אותו
לסיום אני רוצה לדבר מעט על ההבדלים במטרות. זהו נושא חמקמק יותר שכן ההשוואה להתמקדות תלויה מאוד בסוג המדיטציה אליו משווים. כפי שכבר אמרתי, כמה משיטות המדיטציה הבודהיסטיות נראות מאוד דומות במונחים של מה שאתה עושה בפנים. המפתח מצוי אולי בציטוט של אן שהבאתי למעלה. שינויים מסויימים יגיעו רק כאשר באמת נשקיע זמן להיות עם משהו באופן מכיל ומקשיב. לעתים קרובות מעודדים את העוסקים במדיטציה לשחרר או לראות מעבר לחוויה שלהם, זה יכול לדלג על ה"להיות עם" שמתרחש בהתמקדות.
לאורך השנים שמתי לב לכך שהתמקדות מושכת אנשים שהגיעו למבוי סתום במדיטציה. היא פשוט לא מגיעה למשהו… ולמה שתעשה את זה? אנו זקוקים לדרכי הגעה שונות בהתפתחות שלנו. מדוע ששיטה אחת תספק את כל הפתרונות? כנראה שאנו זקוקים ליותר מרק התמקדות וליותר מרק מדיטציה. כך היה אצלי.
אם נשתמש בשפה יותר התמקדותית, שתי הגישות מורגשות אחרת, והן מביאות לחיים איכויות עדינות, ייחודיות ושונות בתוכנו.
אני אוהב שהן עושות זאת. זה כמו האופן שבו לקרוא שיר שונה מלשמוע אחר מקריא אותו. אותן מילים אבל חוויה שונה לחלוטין.
לסיום ועל מנת לחבר את הכל שוב, אני רוצה לשתף בכך שההתמקדות נגעה במקומות שלוקחים אותי הרבה מעבר לתסבוכות ולבעיות האישיות שלי. היא פתחה הערכה עמוקה ועשירה יותר של החיים. תהיה זו טעות לחשוב שהתמקדות היא רק כלי לסידור הבעיות האישיות ומדיטציה היא המקום שבו אנחנו משיגים התקדמות רוחנית אמיתית. אני מאמין שתובנה יכולה להגיע בשתי השיטות. שתיהן מוחזקות בידי האור של המודעות העצמית, ובאור הזה דברים רבים יכולים לעלות ולהשתנות. בסופו של דבר, אולי זה לא כל כך משנה איך אנחנו קוראים לזה, פשוט להיות עם מה שיש, בפתיחות ובסקרנות, מוביל לשינוי משמעותי. יש כאלה שעבורם מדיטציה עושה בדיוק את העבודה, לאחרים זו התמקדות, אבל עבור רבים קצת משתיהן יוביל רחוק יותר. לכל אחת מהן יש מתנה לתת.
אם נשתמש בשפה יותר התמקדותית, שתי הגישות מורגשות אחרת, והן מביאות לחיים איכויות עדינות, ייחודיות ושונות בתוכנו. אני אוהב שהן עושות זאת.
- הדגשות וכותרות ביניים הוספו בתרגום. המאמר המקורי באתר של מנג'ודבה livingfocusing.co.uk