כשלמדתי התמקדות, למדתי להיות עם מה שבתוכי: תחושות, רגשות, מחשבות. כאב, פחד, כעס, עצב, ביקורת.
באחד השיעורים הראשונים בקורס התמקדות, מופיעים כמה תרשימים שמראים את היחס בין דמות (אני) לבין כתם צבע (תחושה או הרגשה). כשאני אומרת "אני פוחדת", "אני כועסת", "אני עצובה", הכתם ממלא את הדמות ואפילו גדול ממנה; זוהי חוויה של "אני התחושה", ואפילו "אני בתוך התחושה": הפחד שמציף, הכעס שסוחף, העצב שמאיים להטביע.
לאט ובהדרגה אנחנו לומדים את המהלך המופלא של כינון מערכת יחסים שונה בין הדמות – הנוכחות השלמה שלנו – לבין הכתם, שהוא משהו בתוכנו: החלק העצוב, המקום של הכעס, הילדה הפנימית שפוחדת.
בהתמקדות אנחנו לומדים שאנחנו גדולים יותר מאותם חלקים ומקומות וילדים בתוכנו, אנחנו עולם שלם. ולפעמים אנחנו מצליחים להיות עם כל מה שבפנים בהקשבה, בקבלה. משפט יפה מגדיר את הקבלה הרדיקלית שבהתמקדות כך: "כל התחושות בתוכי זוכות לנוכחותי". שימו לב לשקט שבמשפט הזה, לנשימה שנכנסת…
בתוך האינטראקציה עם האחר
ואז אנחנו מגיעים הביתה, או לאסוף את הילדים, או לפגישה עם לקוח, והנה השקט מופר והנשימה נחטפת, כי פתאום זה כבר לא אני ומה שבתוכי. פתאום זה שוב אני בתוך משהו. אני בתוך האינטראקציה עם האחר, אני חלק ממנה. ועכשיו זו האינטראקציה שמציפה, שסוחפת, שמאיימת להטביע.
ואנחנו מנסים להיות עם מה שבתוכנו, כמו שלמדנו – האכזבה (שוב) מבן הזוג, הכעס על הלקוח, החשש (טוב נו, אימה) מכך שהילד מספר ששוב אף אחד לא רצה לשחק איתו. ולפעמים זה עובד, אבל האינטראקציה לא הולכת לשום מקום בסוף הסשן, היא שם, תמיד, מפעילה אותנו פעם אחר פעם מחדש. במקום הזה פוגשים מתמקדים ותיקים קושי עיקש, קושי להביא את ההתמקדות לאינטראקציה של חיי היום-יום.
האינטראקציה לא הולכת לשום מקום בסוף הסשן, היא שם, תמיד, מפעילה אותנו פעם אחר פעם מחדש. במקום הזה פוגשים מתמקדים ותיקים קושי עיקש, קושי להביא את ההתמקדות לאינטראקציה של חיי היום-יום
אנחנו תמיד בתוך הֶקְשֵׁר
אנחנו תמיד בתוך משהו. בתוך אינטראקציה, בתוך קשר, בתוך הֶקְשֵׁר: מיהם הורינו, מיהם הוריהם והורי הוריהם. מהיכן הגיעו, אילו חוויות נצרבו בדם שזורם בעורקי במהלך ההסטוריה. ומי לצידנו, מי קשר את גורלו בגורלי לבלי הפרד (גם אם לפעמים יש בנו חלק שהיה רוצה להפריד).
אני אוהבת לחשוב על ההתמקדות כמשהו שלא מתמצה במערכת היחסים הפנימית, וגם לא בגבולות הקליניקה או הפרטנרשיפ. המהלך הזה משמעו הרחבה, קבלה רדיקלית עוד יותר: זו כבר לא רק אני שמקבלת את התחושות והרגשות שבתוכי, זו אני בתוך משהו, וגם לכאן אני רוצה להביא קבלה רדיקלית. למשהו שמעצם הגדרתו לא יכול להכנס כולו בתוכי, כי יש שם עוד. יש שם עוד אנשים, עוד עולמות שלמים, וגם אותם אני רוצה לזכות בקבלה רדיקלית (הם חשובים לי), וגם את מה שביני לבינם, ואת מה שאנחנו בתוכו… כן, זה מורכב כמו שזה נשמע.
התהליך של הרחבת ההתמקדות אל מערכות היחסים שמחוצה לנו, מערכות היחסים שאנו בתוכן, שאנו חלק מהן, הוא מרתק. שוב ושוב אני נוכחת כיצד מתאפשר לי להיות עם מה שבתוכי גם בזמן אמת, כשהאינטראקציה מציפה, סוחפת, מאיימת להטביע (ולפעמים לא מתאפשר לי, וגם זה בסדר. אמרנו קבלה רדיקלית, הרי). ואיך האינטראקציה משתנה כבר מעצם ההקשבה הזו שלי פנימה. אבל התנועה הגדולה באמת מתחוללת בהמשך, כאשר אני מצליחה לבטא את מה שמצאתי בפנים אל האחר, ולהקשיב החוצה באותו אופן שבו אני מקשיבה פנימה.
שוב ושוב אני נוכחת כיצד מתאפשר לי להיות עם מה שבתוכי גם בזמן אמת, ואיך האינטראקציה משתנה כבר מעצם ההקשבה הזו שלי פנימה. אבל התנועה הגדולה באמת מתחוללת כאשר אני מצליחה לבטא את מה שמצאתי בפנים אל האחר, ולהקשיב החוצה באותו אופן שבו אני מקשיבה פנימה
להתרווח בשדה הקונסטלציה, לצלול אל מערות הבפנים
כשפגשתי את הקונסטלציה המשפחתית ראיתי איך היא מתיישבת בדיוק במקום הזה, נותנת לו אישוש. ההתמקדות והקונסטלציה המשפחתית חולקות את תפיסת העולם של הקבלה הרדיקלית.
במקורה, מתייחסת הקונסטלציה המשפחתית למערכת שבתוכה אנו נמצאים: המערכת המשפחתית קודם כל, אבל גם כל מערכת אחרת, כל מערכת יחסים. את אותה גישה של קבלה רדיקלית שמציעה ההתמקדות במקורה פנימה, מיישמת הקונסטלציה המשפחתית על המערכת ועל כל חלקיה. ואת ההסתכלות המערכתית של הקונסטלציה המשפחתית מיישמת ההתמקדות פנימה, על כל התופעות והכוחות שפועלים בתוכנו.
אין להתפלא שמייד הצטרפה הקונסטלציה המשפחתית לארגז הכלים שלי (המאוד צבעוני ממילא) ונשמע קליק גדול: עכשיו ההתמקדות יכולה להשתרע בנוחות בשדה הרחב האינסופי של הקונסטלציה, והקונסטלציה יכולה לצלול בסקרנות אל המערות העמוקות האינסופיות של הבפנים. יחד הן יוצרות בבושקה אינסופית, שבה הנוכחות שלי יכולה גם להיות הבית של כל החלקים שבתוכי, וגם להיות חלק, להיות שייכת.
את אותה גישה של קבלה רדיקלית שמציעה ההתמקדות במקורה פנימה, מיישמת הקונסטלציה המשפחתית על המערכת ועל כל חלקיה. ואת ההסתכלות המערכתית של הקונסטלציה המשפחתית מיישמת ההתמקדות פנימה, על כל התופעות והכוחות שפועלים בתוכנו.
